לאן עף הזמן?
עודכן: 1 בדצמ׳ 2021
כח המח הרהורים נוגים התחילו לפלוש לתודעתי בימים האחרונים. הגוזלית הבכורה עם חצי כנף מחוץ לקן (התחילה שנה במדרשה), ושני הבנים היום חזרו ללימודים- (שלום כתה ח׳ וי״א). ואני נשארתי עם כלבה גדולה שרובצת בסלון, וזכרונות ופלשבקים שהמסקנה מהם היתה ״לאן עף הזמן״, מה שגרם לי להרגיש עצב. לכך תרמו גם הזכרונות/תמונות שפייס אוהב להזכיר, ״היום לפני איקס שנים״ הכלבה כשהיתה גורה מתוקה כמו צעצוע, ובכלל תמונות מפעם כשהיינו צעירים ויפים והכי גבוהים בבית. אז יצאתי לרוץ ובינתיים חשבתי על זה שגם בזמן שאותן תמונות- זכרונות צולמו, היו לי אתגרים בחיים. תמיד יש קשיים וכל פעם אולי יש להם כותרת אחרת ושם אחר אבל תמיד יש משהו. התמונה של המציאות המושלמת היא אשליה ותו לא.
בתמונה אתם לא רואים (ואני מזכירה לעצמי) שלגורה המתוקה יש שיני חלב חדות והיא הורסת רהיטים עם הנשיכות שלה. כן, היא היתה די סיוט והיינו צריכים עזרה של מאלף להשתלט על השדה הטזמנית הקטנה. ההווה- הוא העבר של העתיד. אז למה לא לתפוס את הרגע הזה כאן ועכשיו ולהנות ממנו כמו שהוא? זה קצת פינג פונג עם המח. הוא זורק לי קושי, משהו מהעבר שאי אפשר לשנות, ואני מוצאת דרך להתגבר בכח המחשבה ולצאת מזה. הנלפ לימד אותי לקבל את עצמי בקטעים האלה, בדברים שאי אפשר להחזיר לאחור, פאדיחות שאי אפשר למחוק, החלטות שגויות שאי אפשר לשנות, זכרונות לא כיפיים שהם שם...(אתם מכירים תופעות כאלה?..) ולאהוב את עצמי למרות זאת. לא קל. אך אפשרי. ונעים. לא תמיד המח מזכיר דברים שליליים. יש גם את הצד החיובי של הכח- שאליו כדאי לכם להתחבר. הריצה (גם) היום היתה לי קשה. הרבה מחברי הפייס שלי רצים, יותר מהר, יותר זמן, יותר פוטוגניים. הרבה יותר. אבל אני משווה אותי רק לעצמי. המח מזכיר לי שלפני שבועיים בקושי רצתי חצי מהזמן הזה. המח מזכיר לי שבעבר עשיתי 10k ולכן אני יכולה. המח מאמין בי ולכן הגוף שלי הצליח לסיים את האימון כמתוכנן. הנלפ חיבר אותי ליכולת: לדעת לצאת מבורות פתאומיים של רגש שלילי שמגיע, ולדעת איך לרתום את כח המח, כדי להשיג את מה שחשוב לי בחיים. גם אתם יכולים! הרצל אמר ״אם תרצו אין זו אגדה״!
מימין: רגע מהעבר עם הגורה המלאכית (שהחריבה פינת אוכל) משמאל: ההווה הטוב כמו שהוא!