הפחד לאכזב
כדי שתהיה אכזבה חייבת להיות קודם ציפיה.
כל אחד חווה אכזבות. אם תחשבו רגע ותנסו להיזכר באחת האכזבות שחוויתם- במבט לאחור – האם התגברתם עליה? האם אתם עדיין חשים את האכזבה של פעם? אם כן- האם באותה עוצמה של אז? ואולי אתם כבר לא זוכרים על מה היתה כל המהומה הרגשית?
לפעמים האדם ש'גורם' לכם את האכזבה בכלל לא אשם. אולי היו לו מטרות אחרות בכלל וסדר עדיפויות שונה, אולי הוא לא ידע מה הציפיות שלכם, ואולי הוא היה רק תינוק שנולד עם תכונות שונות ממה שחלמתם..
ואולי יש עוד אפשרויות.
יכול להיות שהתאכזבתם והתגברתם.
אבל מה קרה לאדם האחר בסיפור?
האם ה'מאכזב' מודע לכך שאיכזב אתכם? איזה מסרים העברתם לו? איך? ואיך זה השפיע עליו? ועל הקשר ביניכם?
תחשבו רגע על הצד השני- איך זה להיות ילד "מאכזב" ולגדול בצל ההרגשה הזאת.
איזה מבוגר הוא יגדל להיות?
אני חושבת שרובנו, (או לפחות חלקנו) היינו ילדים שאכזבו במשהו את ההורים שלנו, גם משהו קטן. האכזבה שהם הביעו במלים, הבעת פנים, מעשים, תרמה לעיצוב שלנו ושל ההתנהגות שלנו, כמו גדר שמראה לנו את גבולות החופש שלנו: מה כן אנחנו אמורים לעשות, מה מצופה מאיתנו, ומה לא.
יש בזה משהו טוב- כמו סופר אגו של פרויד: הפנמה של ערכים, של מוסר, איך אנחנו צריכים להיות.
אמות מידה להתנהגות וערכים שהופנמו בנו ומלוות אותנו בכל מצב.
זה מביא גם רע כמו חוסר ביטחון עצמי, אשמה, דימוי עצמי נמוך, פחד לעשות או להעז, והרגשה נוראית של "אני לא שווה" או "לא אוהבים אותי/ אני לא ראוי לאהבה".
אני רואה ילדים עם צורך לרצות. אני רואה מבוגרים עם פחד לאכזב.
אני רואה אנשים משכילים, אנשים טובים, בעלי יכולת ורצון לעשות, עם פחד לאכזב, פחד שיחשבו שהם לא טובים במה שהם עושים, שהם לא טובים, שהם לא. אז הם נמנעים מעשיה. הם לא קופצים למים. הם לא מנסים.
הם לא נותנים אפשרות לעצמם לבדוק האם האכזבה קיימת בדמיון שלהם בלבד. הם ממש לא רוצים לאכזב, והדרך הכי פשוטה לא להסתכן באכזבה היא לא לנסות.
והמחיר?..
כנראה השנים יעברו ויגיע היום שבו הם יהיו כבר מבוגרים באמת, ויביטו על חייהם לאחור, ויבינו שהם באמת איכזבו.
הם איכזבו את עצמם!
נשמע עצוב. כדי לא להגיע למקום כזה אני רוצה לעודד אתכם להעז ולנסות, אם הכוונות שלכם טהורות וטובות סיכוי טוב מאד שתצליחו במה שאתם עושים. וגם אם באמת תאכזבו מישהו – קודם כל- יכול להיות שזה בגללו ולא בגללכם.
ושנית, המאוכזב כנראה יתאושש מזה והכל יהיה בסדר. אז למה אתם מחכים?
המסר השני שלי אליכם הוא לחשוב איך אתם מעודדים את הילדים שלכם ואת הבני זוג שלכם, במקום להקטין ולתת להם תחושה שהם איכזבו אתכם- לסנגר עליהם, לחשוב לפני שאומרים או מביטים בביקורת. חשוב לתת להם תחושה שהם חכמים, טובים ותמיד רצויים.
תזכרו שאם יש לכם תחושת אכזבה ממישהו, הבעיה היא בציפיות שלכם, וביכולתכם לשנות אותן.